פסק-דין בתיק ת"א 28399-12-10

רקע

בפני תביעה כספית ע"ס 400,000 ש"ח  בגין הלוואה שנתנו התובעים, לטענתם, לנתבע.

התובעת 1 הינה אלמנה, הטוענת כי מתקיימת מקצבת שארים.

התובע 2 הוא אחיה של התובעת 1 אשר היה הרוח החיה בכל הקשור להלוואה שניתנה לטענתו, על ידו, באמצעות כספי התובעת 1, לנתבע.

התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבע  וכן כנגד גדי קאר חב' לשירותי רכב בע"מ (להלן: " החברה").

בהיעדר מסירה כדין לחברה, נמחקה התביעה כנגדה.

ביום 19.12.10. הוגש כתב התביעה.

ביום 9.11.12 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולצרוף התובע 2 כצד להליך.

ביום 30.1.12 צורף התובע 2 כצד לתביעה.

טענות הצדדים

טענות התובעים

התובעים טוענים כי בשלהי שנת 2003, הציע הנתבע לתובעים "הזדמנות" לקבל הכנסה נוספת, על דרך של מתן הלוואה בריבית גבוהה שתשולם על ידו.

על כן העבירה התובעת 1, באמצעות התובע 2, לנתבע סך של  350,000 ש"ח,שמקורם בכספי הפרישה של בעלה המנוח, כך התובעים.

התובעים טוענים כי למען הבטחת החזר ההלוואה, העביר הנתבע לידי התובעים המחאה אישית מחשבונו הפרטי, ערוכה לפקודת התובעת, כביטחון להחזר ההלוואה.

לטענת התובעים, סוכם בין הצדדים כי הנתבע  ישלם לתובעים ריבית שנתית בשיעור 10%  על הסך של 350,000 ש"ח.

התובעים טוענים כי בתחילה עמד הנתבע בהבטחותיו והחל להעביר לתובעים כספים על פי המוסכם.

לאחר זמן מה, הנתבע שכנע התובעים להחליף המחאת הביטחון שנתן להם כאמור לעיל, בהמחאה אחרת של החברה וטען כי ההמחאה החדשה בטוחה יותר, כך התובעים.

לאחר החלפת ההמחאה החל הנתבע להפקיד סכומים זעומים בין 500 ש"ח - 2910 ש"ח  לכל תשלום.

התובעים טוענים כי ניסו להתריע בפני הנתבע, שוחחו עם קרובים לו על מנת לנסות ולגבות את חובו של הנתבע אולם, ניסיונות אלה העלו חרס.